מפרי עטו > חיבורים

 

הפלישה – פתיח לסיפור קצר

 

הפלישה – פתיח לסיפור קצר
(קטע מסיפור קצר שנכתב בתקופה שקדמה לגיוס קיץ 1970)

  

החוף שוב לא נראה רחוק, למרות החשכה הכבדה שאפפה את גליו הגבוהים והשחורים של הים שמשום מה נראה כועס על בני האנוש החורשים מזימות בסירותיהם הכבדות.
בחדר הפיקוד ניכרה המתיחות של לפני הפעולה בתווי פניהם של הקצינים שהיו מסובים סביב השולחן . הלצות שוב לא נשמעו . פה ושם נפלט צחוק עצבני וקצר שהעיד על מידת המתח והרצון להתפרק ולו לרגע אחד . המפקד ישב בראש השולחן הגדול , כשמאחוריו מפה גדולה . פניו הרציניים נראו מעט קודרים.


 

"אתם יודעים כי הרבה תלוי במבצע זה , ואני מאמין כי תעשו את כל אשר ביכולתכם ואפילו למעלה מזה על מנת שפעולה זו תגמר בהצלחה מלאה ". הוא שאף מעט אויר אל קרבו, חייך חיוך מריר והמשיך "אבל זכרו – אין המבצע הזה שווה ולו טיפת דמו של חייל ישראלי, ועל כן נדרשת מכם מידה מכסימאלית של זהירות ותכנון כדי שהמבצע יגמר בכמה שאפשר פחות נפגעים."
הוא קם על רגליו וחייך משראה את קימתם הזריזה של פקודיו " אתם יודעים את התוכנית ומכירים אותה על בוריה.. עלו והצליחו".
הקצינים התפזרו איש איש למחלקתו כששני הממפ"ים הצעירים נותרו מאחור ומשוחחים בניהם בהתרגשות . זאת אף שלכל אחד מהם לא היתה פעולה זו ראשונה.
"רוני גש הנה בבקשה   " קרא המפקד, וקולו הרועם הדביק את הסגן הצעיר למקומו. הוא טפח טפיחת חזק ואמץ לחברו וזה למרות שנזקק לטפיחה בעצמו .
סבב וניגש לחדר המפקד . נקש על הדלת פתחה והצדיע וניגש לשולחן ." חדל שטויות להפעם …

 

 

פורסם בעיתון Jerusalem post  בשנת 1970  ( כיתה י"ב)
פורסם שוב בעיתון Baltimore Sun  לאחר מלחמת יום הכיפורים.

 

Tivonet