ספר אורחים

ביקשנו לבנות אתר צבעוני, אתר שהעצב לא שולט בו, אבל הגעגועים כן,  רצינו שהאתר הזה יהיה מקום שבו מי שהכיר את רוני יוכל להתרפק על הזיכרונות. רצינו שהאתר  יהיה מקום שבו מי שלא הכיר את רוני יקבל הזדמנות ללמוד מי הוא היה,  כך ולו במעט.
בחלוף השנים קשה מאוד לנסות ולהגדיר  אדם מדהים כמו רוני  באוסף של מילים, בתמונות דוממות בלי היכולת באמת לראות, לשמוע, להרגיש.

האתר הזה הוא בשום אופן לא תחליף לרוני המדהים, הרגיש והמיוחד כל כך  שהיה ועדיין קיים אצל כל אחד ואחד מאלו שזכו להכירו ושהו במחיצתו במהלך ימי  חייו .

ואולם בחלוף הזמן האתר הוא כל מה שיש לנו להציע לכם, ולעצמנו.
האתר הוא שלכם, ואתם בהחלט מוזמנים להוסיף  דברים, תמונות זיכרונות והערות .

לכל אורחינו, עקב מגבלות המרחב האינטרנטי, עומדות לרשותכם רק מספר דקות לכתוב אלינו.
אם ברצונכם לכתוב מכתב ארוך יותר אנו ממליצים לכתוב תגובה בתכנת וורד ולהעתיק אותה אל תוך המקום המיועד לכך.
תודה לכולם,
משפחה וייצנר

 7.10.14

בזמן הזה, בימים ההם, גם רוני.

רוני היה אמור להיות סבא כעת,
סבא וסבתא, ילדים ונכדים,
ממוצע טוב, כמו שכולנו בכלל וכעת.
היה אמור רוני,
בדיעבד של מלל, בחכמה של קטן כמוני לאחר שנים כה רבות,
אלא שרוני החי ונושם ולוהט ועומד מולם בצריח פלדה, כחומת האש,
רוני לא חשב על מה הוא אמור להיות עוד כך וכך שנים,
הוא ודאי חשב על המון נכדים ונכדות קטנים וסבא וסבתא שלהם
ועם המחשבות הללו ועם אבא ואמא ואח שלו שם הרחק,
הוא חשב רק על דבר אחד,
איך להגן על כל אלו שמיעוטם הוא הכיר ורובם המוחלט לא.
הוא ידע שהם שם, והוא כמובן בשבילם ברגע כה קשה ונורא זה.

ולא היה לו ספק, ולא היה בו שמץ היסוס לסבים וסבתות ונכדיהם
שכה זקוקים לו דווקא ברגע הזה,
שמץ היסוס לא היה כשהוא נופף ידו ויצא בראש חבריו
ולא שב ולא סב
ולא סבתא קרובה וילדיו ונכדיו בשר ודם,
אבל רבים ויודעים ומודים משלהם,
יש לו לרוני אז וכעת ומחר,
יש לו הרבה.

בכבוד וענווה, בֹּעָז דרומי.

אזכרה יום כיפור בטבעון
שנת ה 39 
26/9/2012 יא' תשרי תשע"ג

החול סופג הכול

שיח בקול רם ביני ובין רוני וביניכם

ובשוך הכול,

הזמן עצר לשקט ודממה,

ואחר כך דהר בסערה הומה.

בשקט של השכול,

החול סופג הכול.

ובזמנים שונים

יש לי רב שיח, ביני ובינך

בין אח וגם אישה,

ובין אביך ואמך.

מדברים כך על הכול,

מילים לעת ערב חג

וסתם דברים של חול.

והרב-שיח, יש שהוא בשקט ודממה

ולפעמים, בסערה הומה.

כי עם הזמן, החול סופג הכול.

אך סוג כזה של שיג ושיח

לא בכדי שצץ הוא ומגיח.

עם שנים לרוב לצלוח

רק מגביר ולא מניח

לא לסלוח

לא לברוח

לא לשכוח
ורק שיימשך מתן הכוח.

וכך חוזרים למול עיניי

ממש אותם חולות סיני,

אשר באלפים ובמאות

ידענו דם, יזע - ודמעות

כי בשקט של השכול

החול סופג ה ה כול.

הזמן שעובר אינו מרפא, אך מעמעם את פרטי זיכרון היומיום המתרחק שחלף, כל אחד מאיתנו נצמד לתמונה שעם השנים עצרה מלכת ואותה הוא נושא עימו. רוני ואני צעדנו זה לצידו של זה, מתחילת אימון הלוחם, מינוס משך קורס הקצינים, לאורך כל הדרך - צמוד צמוד, עד אשר נחסמו דרכינו בנסיבות הזמן והמקום. לאורך זמנים אינטנסיביים כאלה שהיו, אך טבעי הדבר שהרבה חלף בינינו - ולרוב מצוין. התוודענו רבות איש לרעהו ולחוויות אשר חווינו בצבא ובחופשות.

אני נוצר עמוק, עמוק אל ליבי את דקות הפרידה האחרונות בינינו כי הן פרטיות רק לנו וכך יהיו תמיד.

נזכר אני בערגה בתמונה שאנו בכנרת, כאשר רוני התארח אצלי באחת החופשות והייתה לי הזכות לאפשר לו לנסות לעשות סקי מים בהיותי אלוף שער הגולן בסקי מים. הייתה זו שבת והיה עומס חברים על התור. אני בתור משיט גולשים, כל כמה סיבובים הייתי משלב אותו כי לאורחים בכלל לא היה סיכוי לעלות על מגלש. זו הייתה תקופת שיא יכולותינו בכל המובנים וכך גם נראינו בתמונות של זמנים אלה (היו זמנים).

במעמד זה, למרות אי תאימות והסכמות ביני לבין שושנה שתסלח לי הפעם, רוצה אני להדגיש ולציין שבקרוב מאוד יימלאו 60 שנים להולדת רוני שלנו. ציון מעמד מסוג זה משמעותי מאוד לנו שכבת הגיל החוצה את קו החצי. כך שכולנו ניישר קו לבאות ולא ניזנח חברים מאחור.

יהי זכר רוני עימנו לעד

שלכם דובי זוהר.

וגם זיוה שלנו.

אתר מרגש מאד שמצליח לספר ולו במעט את סיפור חייו של רוני שהיה מלח הארץ. רוני, שעשה ותרם כ"כ הרבה למרות גילו הצעיר, שאמר וכתב דברים כאילו היו אתמול. קשה לתאר בכמה תמונות ומילים איזה איש אשכולות היה רוני. לאתר יש חשיבות עצומה עבור הדורות הבאים. רוני, באישיותו ובמעשיו הוא סוג של מורשת וסמל. עבורנו האתר מרענן את הזיכרון הטמון בלב כולנו. הנה כאן היינו עם רוני...כאן צולמה התמונה הזו... כאן רוני כתב את המאמר הזה... לא להאמין שכך חלפו להן 37 שנים.
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא"
יעקב  2012

משפחת ויצנר היקרה. רק עתה נודע לי על האתר שהקמתם לזכרו של רוני ז"ל. חלפו כמעט 40 שנה מאז נפל ואני זוכרת היטב את חיוכו התמידי המקסים! הייתי הפקידה הפלוגתית בקורס מכי"ם חרמש, רוני כתב לי שיר בסיום הקורס. השיר שמור עד היום בכתב ידו ובחתימתו. אשמח להעביר לכם צילום במייל. אגב, אני מופיעה בתמונה בגלריית התמונות באתר (בחולצה ורודה, 73)

למשפחת ויצנר מאוחר? אף פעם לא. שרתתי עם רוני כשמונה חודשים. חודשיו האחרונים. בחור מקסים שנקטף בטרם עת. אני יכול להעיד שכל שיאמר ו\או יכתב לשבחו של רוני ולטוהר נשמתו ימעיט בגדולת נפשו. רוני נתן את חייו למען החיים. מאחל למשפחתכם שמחה ואושר. יהי שמו ברוך

אבי, זכיתי להכיר ולעבוד אתך בשפיר לא מזמן והתברר לי כי אתה אח שכול, אני עצמי אב שכול, אבדתי את בני בכורי בקרב בלבנון בספטמבר (השחור) של שנת 97.

 מסתבר לי כי הטובים באמת , הגדולים והראויים לכל מילת שבח הם אלו שנקטפים בטרם עת ולפני שמוצא כחל הפוטנציאל .

האתר המושקע שבניתם הוא יד זיכרון מכובדת לזכרו של רוני , אהבתי לקרוא, אין פלא שאתה מתגעגע ואוהב כל כך את אחיך הגדול שאיבדת.

יהי זכרו ברוך. ניסן לב רן

היה שווה להכנס במקרה לכאן. כל הכבוד לרעיון ההנצחה ולביצוע. האתר בהחלט מרשים.

יהי זכרו ברוך.

יורם פרקט yoramparquet

מרגש מאד שמצליח לספר ולו במעט את סיפור חייו של רוני שהיה מלח הארץ. רוני, שעשה ותרם כ"כ הרבה למרות גילו הצעיר, שאמר וכתב דברים כאילו היו אתמול. קשה לתאר בכמה תמונות ומילים איזה איש אשכולות היה רוני. לאתר יש חשיבות עצומה עבור הדורות הבאים. רוני, באישיותו ובמעשיו הוא סוג של מורשת וסמל. עבורנו האתר מרענן את הזיכרון הטמון בלב כולנו. הנה כאן היינו עם רוני...כאן צולמה התמונה הזו... כאן רוני כתב את המאמר הזה... לא להאמין שכך חלפו להן 37 שנים . "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא"

בניתם אתר ציבעוני שהעצב לא שולט בו, ועם זאת עיניי מלאות דמעות...

נולדתי ב- 1976, מעולם לא הכרתי את רוני.

הכרתי הרבה סיפורים על חבורה קסומה, עם חוזים משונים. תודה לכם על האתר העיצוב שלו מושקע ומרגש