מוזר מאוד וכואב לכתוב על אדם שהיה איתי במשך כל שירותנו הצבאי , מהטירונות דרך כל הקורסים עד שהפכנו לקצינים באותה הפלוגה. ושרתנו בה במשך שנה. בפרק זמן זה עברו עלינו חוויות משותפות רבות. במשך הזמן למדתי איך לחיות עם רוני שיהיה נוח לשנינו והוא הפך לחלק מהחוויות היום יומיות שלי. פתאום באה המלחמה וקיבלתי את ההודעה המהממת והבלתי ניתנת לעיכול רוני נהרג. ! את דמותו של רוני כפי שהכרתי בצבא קשה לשרטט בקווים ברורים. הוא היה אדם מיוחד , שקט ויחד עם זאת יהיר קמעה . רציני מאד בעבודתו ויחד עם זאת עליז ובדחן לאחריה.
הוא היה מתכנן לחייליו תוכנית אימונים כזאת שלא ישכחו במהרה . אם ראה שהם מזלזלים בעבודתם והמשמעת מתחילה להתרופף , נהג ביד חזקה יותר משאר הקצינים, ולא אשכח את המסע שעשה למחלקתו עם ה"אפס חמש" על הגב באמצע הלילה בגלל שמצע חלודה בשעת מסדר. רוני היה טיפוס חברותי וידידותי מאוד .בכל מקום חדש שהגיע אליו התחבר תוך זמן קצר עם הסובבים אותו . התכונות שלו בתור אדם וקצין הביאו לכך שהמ"פ החליט לשלוח דווקא אותו - לבדו- לגזרה הצפונית . שם הוא הקים לעצמו ממלכה שהוא עמד בראשה . ולמרות כל הקיטורים שלו אני בטוח שהוא היה גאה בזה שדווקא הוא נבחר לתפקיד. היה לו קשה , כי הוא היה עדיין קצין צעיר והיה צריך להתמודד עם בעיות שלא נתקל בהן קודם . נוסף לכך היה לו קשה מבחינה חברתית . הוא נקלע למקום חדש ולא מוכר והיו חסרים לו חבריו מהפלוגה. אולם כרגיל הצליח רוני , ומפקדיו היו מרוצים ממנו והתייחסו אליו ברצינות הראויה למפקד כח סיור עצמאי בקו. התקופה היפה ביותר שהיתה לנו בשנה האחרונה היתה תקופת שהותנו בעורף. אז היינו עורכים סיורים אל מגורי הבנות , ומתפרפרים לסרטים או סתם יושבים בחדר ומספרים אחד לשני אך היה בבית ץ ולרוני תמיד היה מה לספר.
קשה לחשוב ששוב לא אראה אותו . לא אשמע אותו צוחק או מפלרטט בטלפון. יידרש עוד הרבה זמן עד שאוכל לעכל את מותו – אם בכלל אוכל.
יהי זכרו ברוך