רוני שלנו > אבי

אח אחד היה לי, אח יחיד ומיוחד, פעם כשההינו ילדים שאלתי את אמא למה לשכנה שלנו יש רק ילד אחד שתמיד נראה עצוב, ואמא אמרה שזה המצב ושהיא תמיד רצתה יותר אבל הגורל רצה אחרת.. אני חשתי בר מזל, איזה כיף שיש לי אח, ועוד גדול.. שמחתי על אחי, בתור ילד תמיד היה נראה לי שלהיות בן יחיד זה..איך אומר...  סוג של  באסה.. משהו ממש לא טוב..משעמם ועצוב.. שמחתי על אחי..מישהו שאפשר לדבר איתו לפני השינה, שאפשר לספר לו כל מיני דברים, מן שותף כזה, אחד שאפשר להתגאות בו, משהו שעוזר כשמסתבכים... בבחינת זה אני וזה אח שלי... משהו שתמיד אפשר היה להגיד לחברה "אח שלי שהוא קצין בשריון אמר לי כך וכך" .. אח שלי...זה שכולם תמיד אמרו לי עליו אה.. אתה האח של רוני , איזה גבר זה......

בשבילי רוני זה לא רק עניין של  אח בכור, איש גדול, מודל לחיקוי והערצה , חבר .. רוני בשבילי הוא בעיקר געגוע.. געגוע לעולם שהיה ואיננו,  געגוע למשפחה שהיתה גאה ומאושרת, געגוע לתחושת ביטחון ושיווי משקל שאבדו, געגוע למילים, לתנועות,  געגוע לעתיד שיכול היה להיות שונה בתכלית ..
כשנולדתי היה רוני בן ארבע וחצי, מלך העולם, מצופה היה שיקנא שיעשה הצגות אבל לא, רוני קיבל אותי בצורה יוצאת דופן, מיד לקח אחריות, סייע לאמא ואבא. לא הציק ולא הפריע, להפך עשה כמיטב יכולתו לעזור.  גדלנו יחד, חלקנו, כמנהג הזמן, חדר משותף ללינה שיעורים ומשחקים.  חווינו יחד את חוויות השכונה והילדות. אני כילד קטן, הבטתי עליו מלמטה למעלה, הבטתי על מי שהיה נער צעיר בגילו אך בוגר מאוד בהתנהגותו, מושא להערצתי, גאוותי ולפעמים קנאתי. 
חיינו יחד ביום יום: עושים שיעורים באותו חדר, מתווכחים, רבים, צוחקים, מתגוששים כמו שני גורים ומיד אחר כך משלימים ואוהבים. בילינו בטיולים משפחתיים להכרת הארץ שכל כך אהב, אהבתי לדבר איתו, לא תמיד הסכמתי עם עמדותיו, אבל אהבתי להקשיב לדבריו .

רוני שמר עלי כשנדמה היה שאני זקוק לכך, סייע לי בלימודים והיה חבר ואיש סוד לעת הצורך. בעיקר סמכתי עליו, ידעתי שיש לי אח גדול  חזק וחכם בלי די שתמיד יהיה בשבילי בכל מקום ובכל זמן.
בגרנו. ובשלב בו נזקקתי לו יותר מתמיד הופרדנו באכזריות ובטרם עת -  בתחילת אביב החיים, רגע אחד לפני פריחתנו.
והינה היום בחלוף השנים, עכשיו כשאמא ואבא כבר לא צעירים ובעיקר לא כל כך בריאים, כשיש שמחות ולפעמים גם ימים עצובים אני  מתמלא געגועים לאח הטוב שהיה לי, לרוני. זה שתמיד אפשר היה לסמוך עליו, לאותו מבוגר האחראי, לאותו מישהו שאפשר היה פשוט להישען עליו לרגע בלי לדאוג... בגרתי, השנים עוברות, נשרו תלתלי, שיבה זרקה באלו שנותרו.. ואני מוצא עצמי מתגעגע לרוני, למבט, לתנועות,  לחיוך המאוד מיוחד, למילה שתמיד במקום, לעצה הטובה. לאח שלי המדהים שהיה והלך ותוך כדי כך הותיר אותי לבד.  ושבעצם ולמרות הכל, תמיד נמצא כאן איתי בליבי - מלווה אותי במסלול חיי, בחלומותיי בשיחות נפש שאני מנהל איתו בראשי, והוא בדרכו משתתף, עוזר ותומך.

עבורנו:  בני משפחתו, חבריו, חייליו וחבריו מהצבא  נשאר רוני צעיר כשהיה, בן נפלא, אח מדהים ומקסים, איש חכם, חבר נאמן, איש אשכולות, רוני שאהבנו ונאהב עד עולם.
בגרתי, הקמתי משפחה, נולדו לי ארבע בנות, הן  בגרו, חלקן כבר שרתו בצבא והיתר עוד תשרתנה. רוני איתי כל הזמן, בלב, בראש, ברגעים שמחים ועצובים, תמיד מלווה אותי תמיד שם...
מידי שנה, לאחר סיום הטקס בערב יום הזיכרון, אנו, בני המשפחה, החברים, והלוחמים מאז נפגשים בבית ההורים ומעלים זיכרונות. חבריו  של רוני הפכו לחלק מהמשפחה הקרובה לנו. אנו משתפים אותם ומשתתפים איתם בכל אירוע משמח ושותפים לכל חוויה. בנותיי מורן דניאל יעל ורוני גדלות על ועם הסיפורים על הדוד המדהים שמעולם לא פגשו אבל תמיד קיים.                   

חזרה לתחילת הדף